אביב חלדו

אני מאמין בכח המניע של רוח האדם ובנחישות רצונו

יגאל אלון – נער צעיר יפה – מראה, בהיר תלתלים וכחול עיניים; בחור אמיץ ובעל – תחבולות ; בחיר המצביאים במלחמת – העצמאות, מעצב גבולות המדינה ; איש שעד גיל 30 דומה "שלא ידע כישלון מהו", מנהיגו של הנוער הארצישראלי. ומצד אחר, בן זקונים לאב קשה וספרטני, שהראה לו אהבה רק כשהתנהג לפי ציפיותיו המחמירות ; אב צעיר מתלבט בין ייאוש לתקווה, שלמד להסתיר את המתחולל בנפשו. ואילו אחרי גיל 31 – לא רמטכ"ל, לא שר ביטחון, לא ראש – ממשלה ; והכל נראה כמבוא מתמשך לפרק הבא שלא בא, כאילו הגיעו חייו לשיאם בדיוק במחציתם, ומאז הלכה והתמוססה הכריזמה, אף שהיה שר עבודה, קליטה, חינוך, חוץ. בכתיבה חזקה ומרתקת, מלאת תנופה, מתועדת לעילא, מהבהבת בין אמפטיה לאירוניה – קלה במבעים המשולבים עם המצוטטים ועם בעלי – העדויות מגישה לנו שפירא מופת של ביוגרפיה ושל היסטוריה של התקופה.

הוצאת הקיבוץ המאוחד – הספריה החדשה, בשנת 2004

אביב חלדו

ההתיישבות שהיתה הכתף של הרחבה עליה נישא מפעל השחרור, מהווה מציאות חיים נושמת מתפתחת ויוצרת, יום יום ושעה שעה.

בקיץ 1979, כשנתיים אחרי ה"מהפך" התכונן יגאל אלון להתמודדות מול שמעון פרס על ראשות מפלגת העבודה. הבחירות עמדו להתקיים ב-1981, והתחושה במפלגה היתה טובה למדי. מותו הפתאומי ב-29 בפברואר 1980 קטע את התוכנית הזאת. אלון, שחשש ממשפטם של "היסטוריונים של העתיד" לא היה יכול לדעת כי לאחר מותו יעלה ספק על עצם הצורך בכתיבת הביוגרפיה הפוליטית שלו. ספר זה מתכוון להראות שאלון תרם לקיומה של המדינה לא פחות משתרם להקמתה…

הוצאת כנרת זמורה ביתן, בשנת 2016

דילוג לתוכן