השביל ממוקם לאורך הכנרת, מצידו הצפוני של בית אלון. לאחר סערת אירועי אוקטובר 2000 החליט בית יגאל אלון לחדש את "מפגשי האביב" כחלק מן המאמץ לחיזוק הריקמה המשותפת בארץ בין יהודים לערבים. בשנת 2003 פוסלו 10 פסלים, אשר חלקם בשביל זה. היצירות מהוות מקום מפגש והפרייה אומנותית תרבותית בין היוצרים השונים.
יחיאל שמי, (1922 -2003) על יצירתו זכה בפרס ישראל לפיסול לשנת 1986. "הברות" היא סדרת פסלים מופשטים שיצר במהלך שנות ה-80 וה-90. סדרת הפסלים, השייכת לתקופת יצירתו המאוחרת של שמי, מתאפיינת בשימוש במשטחי ברזל ועץ חשופים, בחיבורים בין יחידות שונות ובהדגשת אמצעי החיבור של היחידות השונות. הברזל מסמל עוצמה ואילו העץ מסמל רכות. לפי שמי, הפסל מסמל עבורו את יגאל אלון.
יצירה של עשרה פסלים יהודים ועשרה פסלים ערבים שלקחו אבני גיר גדולות ותבלטו אותן משני צידיהן, ויחד, אבן על אבן, הוקם "שער הרעות" העומד בכניסה לבית יגאל אלון ונישא לגובה של 8.5 מטר.
על גבי ספסל שאורכו 29 מטר יצרו תלמידים וסטודנטים יהודים וערבים את העבודה הקהילתית הזו שתוצרה הסופי הוא מפת פסיפס המתארת את סיפור הגליל לפי היישובים המרכזיים המרכיבים אותו. המפה/ספסל עוברת מהנקודה הצפונית ביותר לדרומית ביותר בגליל.
סביב עץ הזית כסמל לאומי מתנהל מעין "משפט שלמה" מתמשך בחברה הישראלית והפלשתינית, כאשר כל צד טוען לבעלות סמלית על העץ תוך ניסיון לערער על הלגיטימיות של הצד שכנגד לאחוז בו. אורנה לוצקי מנסה לתת ביצירתה מקום לדעה על "בעלות משותפת" סמלית על עץ הזית, המכירה בזכויותיו של ה"אחר", יהא אשר יהא. אורנה לוצקי, אמנית פלסטית, פסלת וצלמת, ילידת ירושלים, חיה ועובדת במושב בית-עובד.
בפסל מפרק זלינגר את סמלי סצנת העקידה לגורמים ומערבב ביניהם כמערער על הוודאות של הסיפור המקראי מיהו הקורבן ומיהו המקריב.
שלמה זלינגר, פסל ורשם ישראלי צרפתי, חי ויוצר בפריס משנת 1956. היה ממקימי קיבוץ בית הערבה ולאחר הפינוי, ממייסדי קיבוץ כברי.
בעקבות גילוי הסירה בת ה 2000 שנה והעברתה לחדר מיוחד בבית יגאל אלון, הוזמנה מומחית לעצים אשר זיהתה את 12 סוגי העצים מהם מורכבת הסירה. גוף הסירה עשוי בעיקר מארז הלבנון ומאלון, ובתיקונים שנעשו במשך השנים כלולים גם העצים: אורן, חרוב, כליל החורש, דולב, שקמה, ערבה, עוזרר, שיזף, ער אציל ואלה אטלנטית. העצים שמהם עשויה הסירה ניצבים בקצה המערבי של רחבת הכניסה, האמן אשר הופקד על השדרה – יובי לופן – בחר לקשט את השדרה באבני בזלת אשר אופייניות לאזור זה.
מוכרת כאתר מורשת. זוהי חורשת אקליפטוסים שניטעה בשנות ה-30 של המאה ה-20 על ידי פיק"א. בחורשה זו התכנסה לראשונה לאימונים, בשנת ,1941 פלוגה א' של הפלמ"ח שיגאל אלון היה מפקדה. בחורשה זו קיים אלון את מפגשיו השנתיים עם נכבדים ערבים. לימים הונחו בה גם פסלים ויצירות ממפגשי האביב השונים.
