בשנת 1986 התגלתה סירה עתיקה לחוף כנרת ליד בית יגאל אלון על ידי האחים משה ויובל לופן, חברי קיבוץ גינוסר. הסירה מתוארכת לתקופה שבין 100 שנה לפני ספירת הנוצרים ל- 100 שנה לספירה. הסירה מהווה ממצא ארכיאולוגי נדיר, בקנה מידה בינלאומי, בשל העובדה שנמצאה לאחר אלפי שנים במים מתוקים. היא עברה תהליך שימור ארוך ומיוחד ובשנת 2000 הועברה לאולם התצוגה הייעודי שלה.
הידעת? שני אירועים היסטוריים מכוננים התרחשו בכנרת בשנים בתקופה בה מתוארכת הסירה העתיקה: הראשון הוא שהותו ופעילותו הרוחנית של ישו והשני הינו קרב מגדל אשר ניטש על מימי הכנרת בשנת 67 לספירה בין הישוב היהודי לכוחות הרומיים, במסגרת המרד הגדול. מכאן גם חשיבותה ההיסטורית והדתית של הסירה. באולם התצוגה ניתן לצפות בסרט קצר.
בחדר התצוגה נפרש סיפור חייו של יגאל אלון, ועל הקירות תלויות תמונות בסדר כרונולוגי, המתארות תחנות בחייו של אלון, למן לידתו ועד יום מותו. ילדותו בכפר תבור, לימודיו בכדורי, פיקודו על הפלמ"ח, פעילותו בתנועת העבודה, וימיו כאיש ציבור, שר בממשלות ישראל וחבר קיבוץ גינוסר.
בתווך, בוויטרינה, נמצא שולחן עבודתו המקורי של אלון, ששימש אותו אף בימיו כשר החינוך, ונותר כפי שהשאירו ביומו האחרון.
כמו כן מוצגת בחדר מפת "תכנית אלון".
על הקיר ציטוט של אלון:
"רכוש אין לי, הון אין לי, הנכס הגדול ביותר שיש לי הם חברי".
אוצרת: ד"ר עינת עמבר ערמון, רשות העתיקות.
כ-150 ממצאים עתיקים ובהם גם אבן נדירה מתקופת בית המקדש השני, המציגה תיאורים של בית המקדש מהימים שבהם עמד על תילו בירושלים, מוצגים כעת בתערוכה חדשה – "שביל הסנהדרין – מורשת והנחלה בגליל" שהקימה רשות העתיקות במוזיאון בית יגאל אלון ובמימון משרד ירושלים ומורשת.
מאז שנתגלתה האבן הדירה מתקופת בית שני בחפירות רשות העתיקות בשנת 2009 במגדל שליד הכנרת, היא הייתה מצויה במחקר, וניתן היה להתרשם מהעתק שלה, המוצג באתר מגדל. כעת, לראשונה, מוצגת בישראל האבן המקורית. להערכת חוקרים, שימשה "האבן ממגדל", שנחשפה במרכזו של בית כנסת מתק' בית שני, כרהיט הקשור בקריאה בתורה. יש הרואים באבן תיאור נאמן למציאות של בית המקדש ושל הכלים ששימשו בפולחן – אשר נעשו על ידי אומן שראה את בית המקדש בעיניו.
הממצאים בתערוכה, שרבים מהם מוצגים לראשונה, משקפים את פריחת יישובי הגליל בתקופה הרומית והביזנטית – תקופת המשנה והתלמוד – לאחר נדידת הסנהדרין – הלא היא ההנהגה היהודית העליונה, מירושלים ומיבנה לצפון. בתערוכה מוצגים פריטים מעוטרים בסמלים יהודיים דוגמת מנורת שבעת הקנים, כתובות עתיקות בעברית ובארמית הנושאות את המילים 'שלום', 'שבת', ושמות חכמים כמו שמעון, יעקב והושעיה.
אחד הממצאים המיוחדים המוצגים בתערוכה, הוא מטמון מטבעות כסף וברונזה מוואדי חמאם, מימיו של הקיסר אדריאנוס, שנמצא במבנה שנשרף, ומהווה עדות מצמררת לימי מרד בר כוכבא בגליל. מטבע אחר המוצג בתערוכה הוא מטבע זהב נדיר, של קיסר האימפריה הביזנטית תיאודוסיוס השני, אשר נמצא באקראי על ידי נערים שטיילו בשביל הסנהדרין. הקיסר תיאודוסיוס היה אחראי לביטול מוסד הנשיאות היהודי, אשר הוביל, בסופו של דבר, למעבר של מרכז היישוב היהודי מהגליל לבבל. לצד ממצאים אלה, מוצג גם קמע נגד עין הרע, אותו חשפה לפני כ-40 שנה תושבת מושב ארבל בקרבת בית הכנסת העתיק ביישוב. קרוב משפחתה מסר לאחרונה את המטבע לאוצרות המדינה וכעת הוא מוצג לציבור הרחב, שיכול להנות ממנו
משנת 2011 נערכות חפירות בחוקוק שבגליל המזרחי, ובמהלכן נחשף בית כנסת מונומנטלי מן התקופה הרומית המאוחרת (המאה ה-5 לספירה), ובו רצפות פסיפס מרהיבות. בסצנה שלפניכם מוצג שמשון הגיבור כאשר הוא נושא את שערי העיר עזה על כתפיו, כמתואר בספר שופטים טא וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה ויבא אליה. ב לעזתים לאמר בא שמשון הנה ויסבו ויארבו לו כל הלילה בשער העיר ויתרחשו כל הלילה לאמר עד אור הבקר והרגנהו ג וישכב שמשון עד חצי הלילה ויקם בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות ויסעם עם הבריח וישם על כתפיו ויעלם אל ראש ההר אשר על פני חברון.
בגמר החפירה הפסיפס יוחזר למקורו המקורי בבית הכנסת, והאתר יוכשר למבקרים.
תודות: משלחת חפירות חוקוק בראשות פרופ' ג'ודי מגנס, מאוניברסיטת צפון קרוליינה קרוליינה בצאפל היל, ארה"ב
אבן גיר המעוטרת בתבליטי סמלים ומאפיינים אדריכליים המדמים את בית המקדש בירושלים, אשר שימשה כרהיט הקשור בקריאה בתורה. בחזית האבן מוצגת מנורת המקדש, שהיא הקדומה ביותר שנמצאה בבית כנסת. האבן הוצבה במרכז חלל בית הכנסת היהודי מגדל, על שפת הכנרת, במאה הא' לספירה, מהימים בהם בית המקדש עמד על תלו.
האבן ממגדל המקורית התארחה בבית יגאל אלון כחצי שנה וכיום מוצב העתק במקומה. בימים אלו האבן ממגדל נמצאת במרכז דוידסון בירושלים.
במשך 19 אלף שנים הייתה הכנרת מקור מים ומזון טבעי לבני אדם מתרבויות מגוונות, אשר השתמשו במי הכנרת ומרחב הדייג באופן מצומצם ומקומי. בשנת 1933 נחנך "סכר דגניה", בהתחלה כחלק ממערכת תחנה הידרואלקטרית לייצור חשמל ולימים חלק ממפעל המים הארצי.
הקמת הסכר הינה ההתערבות המשפיעה הראשונה של האדם על הכנרת אשר שינתה את גורלה לעד. התערוכה מזמינה את המבקר לחוות את שני פניה של הכנרת – הטבעית והמלאכותית. חלקה הראשון של התצוגה, מזמין את המבקר לחוות את צדה הפואטי, הטבעי של הכנרת. השירה והרגש מולכים. רחש הקנה והגלים מלחשים. בתוך כל זאת, האדם מתחיל לפעול. אל מוסיקת הטבע נוסף צליל חדש, הד דפיקתם של פטישי הבנייה של המוביל הארצי.
בהמשך התערוכה ציר זמן, בו שזורים אירועים מרכזיים, ממערך הכוחות והאינטרסים המעצב את מדיניות המים בישראל ב-100 השנים האחרונות.
מדיניות אשר מתווה את מערכת היחסים המורכבת והעדינה שבין האדם והטבע, בין הכנרת לישראל, בין הפואטי לפוליטי.
1948, גנוסר, בן נולד לרות וליגאל אלון, יפתח.
יפתח – על פי שמו המחתרתי של אביו בפלמ"ח – יגאל פייקוביץ תל חי.
ילדותו ונעוריו עברו עליו בקיבוץ ועם סיום לימודיו התגייס לנח"ל מוצנח. בתום הקורס הדריך בבית הספר לקצינים ואחר כך היה מ"מ וסמ"מ בגדוד צנחנים.
השתתף במלחמת ששת הימים ומאוחר יותר, כמילואימניק, במלחמת יום כיפור.
לאחר שחרורו מצה"ל, נסע יפתח ללונדון, שם למד אמנות.
ברבות השנים נולדו ליפתח שני בנים: צור ותום.
יפתח עסק בגרפיקה ובעיצוב אך אהבתו הגדולה הייתה איור ספרי ילדים, חלקם על פי סיפורים שהוא חיבר.
מספר אבנר כץ, אמן וחבר: "כבר בתחילת דרכו, בין קווי המתאר הפשוטים ומתחת לשכבה העדינה של צבעי האקוורל והפסטל, היה משהו נוסף.
אוטנטיות בסיסית ורוגע הנובע מצניעות של אדם היודע מה כוחו. בעבודתו היה משהו מקומי ולבבי עם ניחוח שעורר געגועים לדבר ההולך ונעלם .
מלונדון, לקח יפתח את כל מה שהיה לעיר להציע: השפעתם של מאיירים מסורתיים ומודרניים, שלל הצבעים, האורות והצלילים. אולם, הוא לא הסתנוור. היה לו מצפן שהביא מהבית, מהגליל, מהכנרת. ועם המצפן הזה הוא עבד תמיד. יפתח ידע יפה למזג את השפעות לונדון עם האור, הצבעים והצורות המזרח תיכוניים והביא את דפי איוריו את נופי ילדותו.
למרות הנאתו האדירה מהאיור, אין בעבודותיו שמחה של ממש או אושר מתפרץ. ברובן משוח מעין דוק של עצב ענוג. עצב רך כערפל הלונדוני אותו הכיר טוב כל כך ואשר דרכו מנצנצים ככוכבים, צבעים של אושר ותקווה.
ביציאה מהמבואה תוכלו לראות מעלה ספירלי לקומה השנייה של המוזיאון. זהו מעלה הזמן; בו מוצגים שחזורי מוצגים ארכיאולוגים של תרבויות שעברו בארץ ובגליל והטביעו את חותמם.
משאלתו של יגאל אלון הייתה לבנות מרכז תרבות על שפת הכנרת.
(מגילת הייסוד, 1981).
על הקמת בית להנצחת יגאל אלון בקיבוץ גינוסר הוחלט מיד לאחר מותו של יגאל. מובילי התהליך שעסקו בגיבוש תוכני הבית ותחומי הפעילות היו, בין השאר, חברים קרובים של יגאל, בני הקיבוץ, תושבי הגליל, אנשי חינוך ואנשים שהאמינו בערך מורשתו. את המסמך המכונן של הבית ניסח מוקי צור לפיו הגליל, על נופיו האנושיים, יזמין את המבקרים להשתתף באופן פעיל בחוויה המוזיאלית, דרך עמידתם על דילמות שעימן אנשי הגליל, לדורותיהם ותרבויותיהם, התמודדו. הייתה זו תפיסה חדשנית לפיה המוזיאון משמש כר לפעילות חינוכית בה הצופה פעיל, מתלבט, מאזין ומכריע. קיבוץ גינוסר הקצה את השטח שבין חורשת הפלמ"ח לחוף. לשם כך נדרש היה לייבש חלק מהכנרת. אדריכל הבית היה חנן הברון שתכנן ספריה אזורית, כיתות לימוד, פינת הנצחה ואולם כנסים. רכיב המוזיאון הגיע רק בשלב מאוחר יותר. הבית עשוי בזלת מקומית יחד עם בטון מחוספס והוא מהדהד את חומת העיר העתיקה בטבריה. המבנה בו מוצגת הסירה העתיקה התוסף בשלב מאוחר יותר. הבית נחנך ב 29/02/1987, ביום השנה השביעי לפטירת יגאל אלון.
כחלק מתכנון מוקפד של הבית ואהבתו האדירה של יגאל למקום, התצפית תוכננה כך שימת הכנרת וההרים מסביב מתגלים במלוא תפארתם.
יצירת הבטון של האמן רודא ריילינגר ז"ל משנת 1985 מאפשרת התבוננות מיוחדת המשלבת בתוכה את היקף היצירות הטבעיות המונחות להן סביב המוזיאון
