התערוכה הַכְנִיסִינִי מציגה את עבודותיהן של שלוש אומניות – אריאן ליטמן, נוגה חדד ונועה גור אריה תנעזר – אשר בוחנות את פעולת העטיפה באמצעות וידאו, ציור, צילום ופיסול־צורפות.
עטיפה היא פעולה המלווה אותנו ביום־יום, החל בעטיפת מתנות וחבילות ועד עטיפת הגוף בבד, מלידה ועד מוות. העטיפה מבודדת את האובייקט, או את הגוף, שומרת עליו, יוצרת חיץ בינו ובין העולם. זוהי מטפורה תרבותית רב־שכבתית המכילה בתוכה מתחים מורכבים של חשיפה והסתרה, פנים וחוץ, הגנה ופגיעות, עוצמה ושבריריות, חיים ומוות.
על אף השוני באמצעי הביטוי ובסגנון, שלוש האומניות חוקרות את המורכבות של העטיפה בהקשר לאומי. ביצירותיהן מתגלה פעולת העטיפה כאקט מגונן, כמעטה מיטיב וככוח מטפח, מייפה ומרפא, אולם גם כמרחב מגביל וחונק וככמיהה לתיקון ולריפוי שמימושם עומד בסימן שאלה. בעבודת הווידאו בעקבות השומר ליטמן מבצעת חבישה ממשית וסימבולית של פסלו של אלכסנדר זייד, ממייסדי ארגון "השומר"; גור אריה תנעזר מציגה תצלומים של מטעים עטופים ברשתות הגנה מפני מזיקים וציורים של שרידי חממות – פעם מעטפת מטפחת לשתילים, היום שלדי ברזל חשופים ויריעות ניילון קרועות; חדד עוטפת חלקית אבני בזלת ואדמה בכסף ובזהב ויוצרת אובייקטים פיסוליים זעירים, המטשטשים את הגבולות בין תכשיט לפיסול ומייצרים מפגשים בלתי שגרתיים בין חומר וצורה – בין ביטויה הפנימי לביטויה החיצוני של הקרקע.
יצירתן נוגעת בשורשי האידיאל הציוני ומציעה מבט חדש על סמלים ודימויים שנתפסים שייכים לתחום הגברי (מיתוס הגבורה, קשיחות אבן הבזלת ועבודת האדמה). זהו מבט שחומל על הפצעים הטבועים בגוף, בנפש ובנוף. הפיכת הסמלים והדימויים האלה לביטוי יצירתי שממקם במרחב של כוח את עבודת האימהות, הטיפול, הנחמה, הריפוי והקישוט (כל מה שנתפס נשי ושולי), מאפשר לעבודות בתערוכה להציע פרספקטיבה נוספת על הסיפור הלאומי הגברי המקובל.
